שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' אדזיאשווילי

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ע' עאסי), בגדרה נעתר באופן חלקי לבקשת המשיבה להבאת ראיות לסתור את החלטות המל"ל שניתנו בעניינה, והורה על מינוי אורטופד לבדיקתה, במימון המבקשת.

המשיבה נפגעה בתאונת דרכים ביום 9.12.2004. היא התלוננה על כאבי גב ועל פגיעה לאורך פלג גופה הימני – הצלעות מימין, מרפק ימין וקרסול ימין. היא נבדקה על ידי ועדה ראשונה בענף נפגעי עבודה ביום 14.6.05, ונקבע כי בשל נפילה באותו יום לא ניתן לקבוע ממצאים בעניינה. בבדיקה חוזרת על ידי ועדה ביום 2.8.05 התלוננה המשיבה על כאבי גב וצוואר, ונקבעה לה נכות זמנית בשיעור 10% עד ליום 31.10.05 בשל מגבלות בתנועות הגב. ועדה נוספת, מיום 4.12.06, ציינה שהמשיבה לא שיתפה פעולה בבדיקה בועדה ואף לא בבדיקות אחרות, אולם בישיבה ובהיסח הדעת הניעה את עמוד השדרה הצווארי לכל הכיוונים ללא כל מגבלה. לפיכך לא נקבעה לה נכות כלשהי, בתחום האורטופדי, הנוירולוגי או הפסיכיאטרי. בהליך נוסף שיזמה המשיבה, במסגרת בקשה להכרה בהחמרת מצב, נבדקה המשיבה על ידי ועדה בענף נפגעי עבודה ביום 5.1.11. גם זו הפעם נרשם חוסר שיתוף פעולה בולט ביותר של המשיבה, ואף הפעם ציינו רופאי הועדה כי היא התיישבה על המיטה והדגימה כיפוף מלא לפנים של עמוד השדרה. הועדה סיכמה וקבעה כי לא ניתן לקבוע נכות כלשהי על רקע העדר שיתוף פעולה, וכי ב"מה שהתאפשר לבדוק בבדיקתה הגופנית" לא נמצאה מגבלה כלשהי. לפיכך לא נקבעה למשיבה נכות כלשהי.

במקביל פנתה המשיבה לענף נכות כללית במל"ל. ביום 16.8.05 קיבלה הועדה את חוות-הדעת הרפואית של האורטופד מטעם המל"ל, ד"ר אלכסנדר (חוות דעת מיום 16.8.05), וקבעה למשיבה נכות בשיעור 20% בשל מגבלה בתנועות גב תחתון ונכות בשיעור 10% בשל מגבלה בברכיים. נכויות אלה נקבעו החל מיום 18.2.05, כחודשיים לאחר תאונת הדרכים. על קביעה דומה שבה ועדה נוספת בענף נכות כללית ביום 22.5.12, על רקע תוצאות בדיקה שפורטו בחוות-הדעת הרפואית מטעם המל"ל של האורטופד ד"ר הרולד קלצ'קו (בדיקה שנערכה ביום 22.5.12). יוער כי בבדיקות אצל ד"ר אלכסנדר ואצל ד"ר קלצ'קו נראה שהמשיבה שיתפה פעולה באופן מלא. כן נקבעו למשיבה נכויות משמעותיות בתחום הנפשי והנוירולוגי.

בית המשפט קמא דחה את בקשת המשיבה להבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל בתחום הנפשי והנוירולוגי, כשהוא קובע כי בעניין זה היתה הכרעה לגוף העניין של הועדות בענף נכות כללית, האמונות על קביעת הקשר הסיבתי לתאונה. עם זאת מצא לנכון למנות אורטופד לבדיקת המשיבה בשל הפער בין קביעות ועדות המל"ל. הוא ציין כי מאחר והועדות בענף נכות כללית קבעו שלא נותרה כל נכות בתחום זה, וממילא לא נדרשו לשאלת הקשר הסיבתי, הרי ששתי ועדות בענף נכות כללית הגיעו למסקנה שונה בתכלית על רקע בדיקות קליניות שערכו. לפיכך נקבע כי פער זה מצדיק הבאת ראיות לסתור ומינוי מומחה בתחום האורטופדיה.

שני הצדדים הסכימו כי הבקשה תידון כאילו ניתנה בה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. לאחר עיון בבקשה, במסמכים שעמדו לפני בית המשפט קמא ובתגובת המשיבה (למבקשת לא עומדת זכות קנויה להשיב לתגובה), הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לקבל את הערעור באופן חלקי.

כפי שציינתי במסגרת ההחלטה מיום 10.11.13, עיון בתיעוד הרפואי הסמוך לתאונה מעלה כי כבר ביום 3.3.05, כחודשיים ומחצה לאחר התאונה, נמצאו בבדיקת מיפוי עצמות שנערכה למשיבה שינויים ניווניים משמעותיים בגבהים שונים בעמוד השדרה (בשני קצותיו של עמוד השדרה הצווארי) ובברכיים. על פני הדברים לא נראה שיתכן כי שינויים אלה נבעו מהתאונה. שעה שממצא זה מצטרף לעובדה כי בתיעוד אין כל תלונה של המשיבה אודות פגיעה בברכיה בתאונה, וכאשר ממילא קבעו ועדות המל"ל בענף נכות כללית את הנכות החל מיום 18.2.05, כחודשיים לאחר התאונה, לא היה מקום למינוי אורטופד באופן גורף, כך שזה יתייחס גם לפגימות שאינן קשורות לכאורה לתאונה.

גם קביעתו של בית המשפט קמא לפיה לא ניתן "הסבר סביר כלשהו" לפער הניכר בין קביעות המל"ל, אינה הכרחית. עיון בדוחו"ת הועדות מעלה כי המשיבה לא שיתפה פעולה באופן בולט ביותר בבדיקתה בועדות במסגרת ענף נכות מעבודה, ובהיסח הדעת התגלה טווח תנועות מלא. במצב דברים מעין זה דומה שאין לה למשיבה אלא להלין על עצמה על כך שלא נקבעו לה נכויות בועדות אלה. התנהלותה אצל המומחים מטעם הועדה במסגרת ענף נכות כללית היתה שונה בתכלית, ודומה כי בכך נעוץ השוני בקביעות. ספק אם במצב דברים מעין זה היה מקום להעניק למשיבה את מבוקשה, כאשר קביעות הועדות בענף נכות מעבודה נבעו מהתנהלותה במסגרת בדיקות הועדה, וכאשר יש רגליים לטענה לפיה יש לתת את הבכורה דווקא לאותן תנועות שנעשו בהיסח הדעת. ניתן לכאורה לטעון כי הענקת אפשרות להבאת ראיות לסתור למי שמנהל ענייניו באופן זה כמוה כמעין מתן שכר לחוטא. עם זאת, ואף שיתכן כי ניתן היה להגיע למסקנה לפיה דין הבקשה להבאת ראיות לסתור להידחות כליל, נראה כי גם מסקנתו של בית המשפט קמא מצויה במסגרת שיקול הדעת הנתון לו, ואפשרית במסגרת הנסיבות הספציפיות של העניין.

לנוכח כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה לפיה בנסיבות העניין אין מקום להתערב בעצם קביעתו של בית המשפט קמא לפיה יש למנות אורטופד לבדיקת המשיבה. עם זאת, יתייחס האורטופד אך ורק לתלונות המשיבה בעניין הפגיעה בעמוד השדרה (ולא לפגיעה בברכיים), כשהוא מתייחס במפורש בחוות-דעתו לשאלת הקשר הסיבתי בין הממצאים בעמוד השדרה, ככל שימצא כאלה בבדיקה, לבין התאונה. אם לא תשתף המשיבה פעולה במהלך בדיקתה על ידי המומחה – יש להניח כי לא תיקבע לה נכות כלשהי.

בשל חסרון הכיס ממנו סובלת המשיבה, על פי הטענה, לא מצאתי לנכון להתערב בקביעה בעניין הנשיאה בשכרו של המומחה, אף שהיה ראוי להשיתו על המשיבה. עם זאת, אם לא יקבע המומחה נכות צמיתה הקשורה לתאונה – ינוכה שכר טרחתו מכל פיצוי לו זכאית המשיבה.

המשיבה תשא בהוצאות המבקשת בגין הבקשה בסכום כולל של 1,500 ₪, שישולם בתום ההליכים (המבקשת רשאית לקזז סכום זה מכל פיצוי לו תהיה המשיבה זכאית).

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ל' כסלו תשע"ד, 03 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: